מידע > עור הקרקפת

החלק עליו צומח השיער הוא חלק בלתי נפרד מעור הגוף. עם זאת, יש לו מאפיינים שונים מאלו של כלל העור, ובהתאם יש צורך לטפל בו בהתאם. הטיפול הנכון ישמור על עור קרקפת בריא ושיער חזק, סמיך ורענן.

הקרקפת מכסה על הגולגלת, ונמשכת מהמצח ועד העורף. כמו כל הגוף גם הקרקפת מכוסה כולה בעור, המהווה חלק בלתי נפרד מעור הגוף. עם זאת, יש לו מאפיינים ייחודיים המבדלים אותו משאר הגוף.

עור הקרקפת הוא דק - פרט לאזור העורף, ומכיל הרבה בלוטות זיעה, זקיקי שיער ובלוטות חלב. מספרם של זקיקי השיער ובלוטות החלב בעור הקרקפת גדול יותר מאשר בשאר עור הגוף.

בלוטות החלב מרוכזות באיזורים הקדמיים והעליונים של הראש, ובלוטות הזיעה מפוזרות יותר בצידי הראש ומעל לאזניים. כלי דם רבים מגיעים לעור הקרקפת מהעורף, מהמצח, מעל האוזניים ומאחוריהן.

השכבה התת-עורית של עור הקרקפת עבה יחסית, ועשירה מאוד בעצבים. מתחתם, בחלק העליון של הראש, מצויה שכבה יחודית וחזקה במיוחד. זהו סוג של גיד, המקשר את שרירי ההבעה מהמצח לשרירי העורף העליונים, ואת חלקי הקרקפת מימין ומשמאל.

הקרקפת נהנית מתנועה חופשית יחסית, וזאת בזכות רקמת חיבור דלילה יחסית בעל מבנה ספוגי.

בעיות בעור הקרקפת
לאורך השנים אנו עשויים להתמודד עם בעיות שונות באזור הקרקפת, המשפיע על הקרקפת כמו גם על שיער הגוף.

קרקפת הדוקה וזרימת דם לקויה היא אחת הבעיות הנפוצות. הדם מכיל אלמנטים חיוניים המאפשרים לתאי העור, לזקיקי השיער ולשורשים להתחדש, כולל חמצן, חלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים.

כיסויי ראש הדוקים, מתיחות בקרקפת ובפנים, מצבי מתח, הסתיידות כלי הדם, סכרת ועישון, הם בין הגורמים העיקריים העשויים לפגוע בזרימת הדם לקרקפת. כתוצאה מכך הצמיחה של השיער תפגע, והוא עשוי לנשור ובסופו של דבר להפסיק לצמוח.

קשקשת היא בעיה נפוצה נוספת. זו אינה מחלה, אלא תהליך טבעי מזורז, במסגרתו עור הקרקפת משיל את התאים המתים מהר יותר ובכמות גדולה יותר מהרגיל.

הקשקשת מתחלקת לשלושה סוגים שונים, בחלק מהמקרים היא עשויה להיות מואצת על ידי פטרייה המצויה באופן טיבעי על הקרקפת.

הזנחה של הקשקשת עשויה להביא לדלקת ואף זיהום בעור הקרקפת. הסימנים לכך הם עור קרקפת אדום, שמנוני, מעקצץ מאוד, עם ריבוי קשקשים בגוון חום בהיר.

אקנה, או פצעי בגרות, הם בעיה נוספת, עדות לאחת ממחלות העור הנפוצות ביותר. מהות האקנה היא למעשה דלקת כרונית של בלוטות החלב וזקיקי השערות.

דלקת זו נוצרת מהפרשה מוגברת של שומן בתוך זקיקי השיער, ובמקביל הגדלת בלוטות החלב המפרישות את השומן.

בשילוב היגיינה לקויה הדבר עשוי להביא להצטברות שומן בזקיקי השערה. שומן זה יפורק על ידי חיידקים המצויים בעומק זקיקי השערות, תהליך שיביא להיווצרות חומרים המגרים את מערכת החיסון. במקום תיווצר דלקת, הגוף יזרים למקום כמות גדולה של תאי דם לבנים, עד לכדי מוגלה.

סבוריאה, או דלקת עור סבוראית, היא בעיה נוספת. מהותה היא נטייה של העור ליצירה והפרשה מוגברת של שומן מבלוטות החלב. שומניות היתר תתבטא במקומות שונים בגוף, בהם יש ריכוז גבוה של בלוטות חלב, כגון הקרקפת. באזורים אלו יופיעו שטחי עור אדומים המכוסים בקשקשת, תופעה לא אסתטית למראה המלווה בגירוד עז.

דלקת עור סבוראית היא מצב שכיח יחסית, והיא עשויה לפגוע בעור הקרקפת ובמנגנוני הייצור והצמיחה של השיער, עד למצב של נשירת שיער.

הבעיה האחרונה היא פסוריאזיס. מדובר במחלת עור כרונית, במסגרת מתחלקים תאי העור בקצב של עד פי 1,000 מהקצב הרגיל. עד 4% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה.

העור הנגוע בפסוריאזיס יהיה לרוב מחוספס, אדום וגס, ומכוסה בקשקשים כסופים. לעיתים יהיו דימומים במקום הנגוע.

אחד המקומות העיקריים בהם מופיעה המחלה הוא באזור הקרקפת, והיא תפגע בצמיחת השיער ותביא להידלדלותו.